שמיר יאיר ואח' נ' מוריס אגבבה בע"מ - פסקדין

פסק דין

מבוא

1.התובעים הינם בני זוג והורים לילדים קטנים שרכשו מאת הנתבעת דירת גן בת 4 חדרים ביישוב אלעד (להלן: "הדירה").

2.ביום 31.12.98 חתמו התובעים על הסכם מכר עם הנתבעת, על פיו נרכשה על ידם דירת גן בקומת הקרקע. התובעים סברו במהלך המו"מ כי דירתם מוגדרת כדירת גן על כל המשתמע מכך, על פיה דירתם תהא צמודת גינה במפלס הרחוב.

3.לגרסת התביעה, רק עם כניסתם לדירה הסתבר להם כי דירתם ממוקמת מספר מטרים מתחת לפני הכביש והרחוב, מוקפת חומת אבן בגובה של מספר מטרים, ללא נוף המשתקף ממנה. לגרסת התובעים, הלכה למעשה דירתם על אף כינוייה "דירת גן", הינה דירת מרתף נטולת גינה וממוקמת מתחת לפני הקרקע.

4.התובעים טוענים להפרת ההסכם ולמצגי שווא בעת המו"מ. לטענתם, הדירה איננה עונה להגדרת "דירת גן", ובכל מקרה חורגת ממה שהובטח להם עובר לחתימת ההסכם. עוד טוענים התובעים לאיחור ועיכוב במסירת הדירה, ולליקויי בנייה רבים הטעונים תיקון עפ"י חווה"ד שצורפה לכתב התביעה. חלק מהליקויים לטענת התובעים אינם ברי תיקון ולפיכך יש לשום את ירידת הערך בגין ליקויים אלה. עפ"י סעיף 22 לכתב התביעה המתוקן, סך כל הליקויים (וההוצאות) – עלותם 187,873 ₪.

5.הנתבעת מכחישה את טענות התובעים, ועפ"י גרסתה מעולם לא הובטחה לתובעים כי דירת הגן תהא במפלס הרחוב. התובעים ידעו כל העת במהלך המו"מ כי מדובר בדירת גן במבנה מדורג, והתובעים לא העלו את הטענה ביחס למיקומה בטרם קיבלו החזקה בה. באשר לעיכוב, טוענת הנתבעת כי הדירה אכן נמסרה באיחור, והתובעים קיבלו זיכוי בתשלום האחרון בסך 16,111 ₪, סכום פיצוי העולה על נזקיהם בגין האיחור.

עוד טוענת הנתבעת, כי משקיבלה את חווה"ד מטעם התובעים, ביקשה לבצע התיקונים בעצמה לאור אופי הליקויים. היא תיאמה מועד עם התובעים לצורך ביצוע התיקונים, ואולם אלה סירבו לאפשר לה להיכנס לדירה ולבצעם. הנתבעת עומדת על זכותה הקבועה בחוק לבצע את התיקונים בעצמה ולהקטין את נזקיה. עוד לחילופין טוענת הנתבעת, כי חלק מהליקויים נובעים מחזקה לקויה ו/או ביצוע שינויים ותוספת באופן עצמאי.

מצג שווא ביחס למיקום הדירה

התובעים רכשו דירתם במהלך שנת 1998 עת הפרויקט היה בתחילתו והבניין טרם נבנה. התובעים התרשמו מעיון בחוברת שיווקית (להלן: "הפרוספקט"), אשר מסרה להם הנתבעת. לגרסת התובעים, מעיון בפרוספקט התרשמו כי מדובר בדירות גן "אמיתיות", היינו דירות גן הבנויות באופן בו הגינה הינה במפלס הרחוב (ראה סעיף 5 לתצהירה של העדה לימור שמיר).

לגרסת התובעים, רק משהסתיימה הבנייה הבחינו כי דירתם בנויה מתחת למפלס הרחוב כמעין דירת מרתף, ולגינה לא נשקף כל נוף כפי שהובטח ע"י נציגת המכירות של הנתבעים.

בפניי העידה נציגת המכירות של הנתבעת הגב' דינה אוטמזגין. העדה הצהירה כי מעולם לא הבטיחה "דירה עם נוף", ולא דובר כלל על מפלס הרחוב או מפלס נמוך. היה ברור במהלך המו"מ כי הבניין נבנה כבניין מדורג וחלקו היה מתחת למפלס הרחוב. הפרוספקט איננו משקף את העובדה כי הגינה במפלס הרחוב.

במהלך עדותה נחקרה גב' אוטמזגין לעניין העדפת התובעים דירה חזיתית ולא עורפית בגלל הנוף הפונה למגרש ציבורי, ובגלל העובדה כי כהורים לילדים קטנים העדיפו מבט אל הגינה הציבורית. על כך השיבה העדה, כי "ירדנו מה-5 חדרים ולכן לא נשארה ברירה כי כל הארבעה היו חזיתות" (עמ' 18 לפרו' ש' 20).

היינו, לטענת גב' אוטמזגין בחירתם של התובעים בדירה חזיתית היתה מנימוקים כלכליים בלבד, שעה שהדירות הקטנות יותר חזיתיות והגדולות עורפיות, ואין לבחירתם זו כל קשר לנוף שאמור היה להשתקף מגינת דירתם.

עוד ציינה גב' אוטומזגין כי ביקרה עם התובעים בשטח, משנשאלה אם הפנתה תשומת לב התובעים לכך שדירתם המיועדת תהא 3 מטר מתחת לכביש, השיבה:

"לא היה קיר תומך ולמטה עומק, מן הסתם הבניין לא עולה למעלה זה ברור. כאילו, יש תומך ממול ואני רואה שהקרקע למטה ושם הולכים לבנות, אין משהו אחר, וזה מה שהראיתי להם..."

ובהמשך בעמ' 19 לפרו' מול שורה 11, כדלקמן:

"אני לא ידעתי שמתחת לקרקע עומד להיבנות בית. רואים קיר ושטח ולא מפלס אחד. אני הבנתי שזה על הקרקע, לא ידעתי שהקרקע עולה, אבל כמה מה העומק לא ידעתי..."

התובעת נחקרה על תצהירה, ובעדותה הודתה כי אכן ראתה גשר להולכי רגל בתשריט אך לא הבינה את משמעותו (עמ' 12 לפרו' ש' 6-7). כמו כן, הודתה התובעת כי ביקרה בדרכה במהלך הבנייה (עמ' 12 לפרו' שורות 16-17). לא ברור אם כן, מדוע התובעים לא הלינו על מצג השווא אלא משהוגשה התביעה.

יתרה מכך, התובעים לא מייחסים לעובדה זו כל ראש נזק כספי (ראה סעיף 22 לכתב התביעה המתוקן). טענה זו לא באה אלא להבהיר את חוסר האמון בנתבעת ולתרץ את אי הסכמתם לכניסתה של הנתבעת לבצע תיקוני ליקויים בדירה. די לעיין בחווה"ד שצורפה לכתב התביעה (נספח ה'), וכן בסעיף 20 לכתב התביעה המתוקן כדי להיווכח כי נושא זה של הטעיה איננו מקבל ביטוי בשאלת ירידת הערך.